אורנית פוד מרקט בע"מ נ' מועצה מקומית אורנית

החלטה

התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשתה טענה כי בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת התגלו לה עובדות חדשות עליהן לא ידעה קודם ולא יכלה לדעת עליהן. עובדות אלה יצרו צורך מהותי בשינוי מערך הטענות שלה, הן העובדתי והן המשפטי.

מנגד, טענה הנתבעת כי לאור השלב אליו הגיע התיק, משמע הגשת תצהירים לאחר הגשת כתבי הטענות, ולאור השינוי היסודי בבסיס העובדתי והמשפטי לתביעה, יש לדחות או למחוק את התביעה וככל שהתובעת תהא מעוניינת, תגישה מחדש. בנוסף, טוענת הנתבעת כי העובדות היו ידועות לתובעת או שהיה עליה לדעת אותן ועל כן היא יכלה להעלותן בכתב התביעה המקורי ועל בסיסן לבנות את טיעוניה המשפטיים דהיום.

הפסיקה וספרות המלומדים (ובכלל זה- אורי גורן: סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא, ת"א, 2003)), מצביעים על מערך נסיבות משתנה של מצבים בהם ביהמ"ש יאפשר לתקן כתב תביעה, מכוח סמכותו לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. ראשית, יש לבחון באיזה שלב משפטי מצוי התיק, האם מדובר בשינוי עילת התביעה או בשינוי מערך העובדות ובהמשך יש לבחון את הנסיבות שהובילו לבקשה זו.

ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, נפסק כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב התביעה כך שביהמ"ש יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים. אולם, על פי רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 871, כאשר אין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות, לא יהיה בו צורך.

ביחס לתיקון עילת התביעה, אין מתירים בד"כ תיקון שיש בו הוספת עילה חדשה או החלפת העילה בעילה אחרת, אך כאשר הבקשה לתיקון אינה חורגת מהעילה המקורית, היסודית, גישת ביהמ"ש לבקשת התיקון היא ליברלית, כדי לברר מהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים (כך למשל, ע"א 2508/93 פלזן נ' יהלומי אוליראן שאול בוארון בע"מ, פ"ד נ(3) 655 ,658).

אפילו יש בתיקון משום הוספת עילה חדשה, גם אז אין בעובדה זו, כשלעצמה, משום שלילת התיקון. במקרה כזה הקריטריונים לבחינת הבקשה לתיקון חמורים יותר. כך, כאשר ביהמ"ש מתרשם כי בקשת התיקון נגועה בשיהוי, עלול הוא שלא להתיר את התיקון (כך למשל ע"א 721/84 משען נ' מ"י, פ"ד מא(1) 748, 755).

כאשר מדובר בנימוק שאינו נוסף לטענות שנטענו, אלא מדובר בעילה חדשה, שהראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת טענות ההתנגדות שנטענו, לא יתיר ביהמ"ש תיקון, אלא אם כן הוא חיוני להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת (כך למשל ע"א 5016/91 שאוליאן נ' שאוליאן, פ"ד מט(5) 387, 395).

באשר לשלב במשפט בו ניתן לתקן את כתב התביעה, הרי שבשים לב לתקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, השלב המתאים לדון בתיקון כתבי טענות הוא קדם המשפט. לאחר שלב זה, בית המשפט ייטה פחות להתיר התיקון (וראו לעניין זה גורן, שם, עמ' 128-129).

בעניין שיהוי, בפסיקה נקבע כי ביהמ"ש "לא יתיר בנקל במהלך הדיון, תיקון שהצורך בו הוברר למכביר חדשים קודם לכן..." (ע"א 180/92 שלוש נ' ג'ורז'י, פ"ד טז 1824, 1827). בד בבד, הזמן הרב שחלף בין מועד הגשת התובענה לבין מועד הגשת הבקשה לתיקון אין בו כשלעצמו כדי למנוע את התיקון, כאשר הבקשה לתיקון הוגשה בטרם החל קדם המשפט (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214). מובן מאליו שכאשר מתעורר הצורך בהגשת הבקשה לתיקון עקב העדויות שהובאו במהלך המשפט, לא תתקבל טענה נגדית של שיהוי, שהרי הצורך בתיקון לא היה ידוע קודם לכן (ראו ע"א 199/82 סניטובסקי נ' חברת החשמל, פ"ד לט(1) 225, 235).

ניישם עקרונות אלה לענייננו.

בבקשת התיקון, התובעת העלתה כמה טענות משפטיות חדשות, שלגבי חלק מהן לא נטען או נרמז דבר בכתב התביעה המקורי ולגבי אחת לפחות כן ניתן למצוא אחיזה מסוימת. כל זאת בעקבות שינוי הבסיס העובדתי לתביעה אשר תחילה היה כי הנתבעת לא ביצעה כל עבודות פיתוח, אך עתה מודה התובעת בכך שעבודות כאלה בוצעו גם על ידי הנתבעת.

על אף השוני הגדול בין בין כתב התביעה המקורי לבין הנוסח המוצע לכתב התביעה המתוקן, עדיין מהותית לא מדובר בשינוי עילה, שהיתה ונותרה שהנתבעת גבתה לכאורה מהתובעת היטלי פיתוח שלא כדין. כך, ניתן היה להעלות על הדעת פערים גדולים יותר בתביעה כספית, כמו למשל המרת עילת תביעה של גבייה שלא כדין בעילה נזיקית. כאמור, לא כך הם פני הדברים בענייננו, עת הטענה בבסיסה נותרה כי הליך הגבייה נעשה שלא כדין.

שינוי הטענות לא בא לעולם בשיהוי. זמן לא רב יחסית לאחר שהוגש תצהיר הנתבעת, שגילה את סתירת טענותיה העובדתיות המקוריות של התובעת, באה לעולם בקשת התיקון. לא מדובר רק בפער זמנים קטן יחסית, אלא שבתווך הנתבעת לא שינתה מצבה לרעה, ואף לא היתה התקדמות של ממש במשפט.

עוד ייאמר, כי מהתצהיר התומך את בקשת התיקון, עולה כי נציגי התובעת לא ידעו על העובדות הסותרות את הטענות בכתב התביעה המקורי, עד להגשת התצהיר מטעם הנתבעת. מוסר התצהיר (לעניין בקשת התיקון) לא נתבקש להחקר נגדית על תצהירו ועל כן אין לפקפק אחר אמירה זו. עם זאת, בהחלט יש רגליים לטענת הנתבעת לפיה במחקר מעמיק ניתן היה לגלות את אותן עובדות עוד מלכתחילה, ולו בבירור מתאים עם בעלת הזכויות בנכס שקדמה לתובעת, דהיינו עם חברת דלתא. בנוסף, יש אף מקום לטענה כי חלק מהטיעון המשפטי החדש כלל לא נסמך על שינוי העובדות שהיו ידועות לתובעת, וניתן היה להעלותו מלכתחילה (למשל טענות השיהוי למיניהן כלפי הנתבעת בגביית ההיטל מהתובעת).

באשר לשלב הדיוני בו עלתה בקשת התיקון, הרי שאמנם הדבר היה לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, וכך לכאורה החל שלב ההוכחות. אולם, בישיבת ביהמ"ש הראשונה שהתקיימה בתיק מיום 20.12.10 קבע כב' השופט שוהם כי יוגשו תצהירי עדות ראשית אך יחד עם זאת קבע תאריך לישיבת קדם משפט ליום 15.6.11. מכאן ניתן ללמוד כי התיק מצוי בשלב קדם משפט.

העולה מן המקובץ הינו כי מדובר בתיקון שאמנם הינו גדול, אך לא מהווה שינוי עילה, ומכל מקום נועד להבהיר המחלוקת האמיתית בין הצדדים. התיקון לא היה צפוי מבחינתה של התובעת, ומתבקש בשלב מוקדם יחסית של המשפט, ומבלי שנלווה לו שיהוי. בד בבד, שקידה סבירה טרם הכנת כתב התביעה מלכתחילה, היתה חוסכת בקשת התיקון, ומונעת שלוש ישיבות מיותרות, כתב הגנה ותצהירים מיותרים (על כל ההכנה שנלוותה להן), ואף את הזמן הנדרש בגיבוש החלטה זו.

אשר על כן, אני מתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה כמבוקש על ידה, אך זאת בתנאי שתוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו תשלם היא לנתבעת הוצאות בסך של 10,000 ₪. ככל שישולם סכום זה בתקופה האמורה, תגיש הנתבעת כתב הגנה מתוקן, תוך 30 יום מיום תשלום ההוצאות.

ניתנה היום, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תבצע המצאה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: